בנם של יערה ואברהם (אבי). נולד ביום כ"ה בניסן תשס"ג (27.4.2003) בחוות "נחל הרועָה" שברמת הנגב. אח לנעם ועומר.

גדל בחוות הבודדים נחל הרועה שהקימו הוריו, התחנך במערכת הגיל הרך של קיבוץ שדה בוקר ולמד בבית הספר היסודי "צין" ובתיכון לחינוך סביבתי, מחזור מ"ב שבמדרשת בן-גוריון.

רועי ילד של טבע, חופש ומדבר שאהב ברוחו החופשית את החיים, עם אור, צחוק ושמש בלב. תמיד אמיתי ורואה ללב של האחר, אהב לטייל בשבילי המדבר ונופיו עם האופנוע מחובר כמו תמיד לטבע למוסיקה למשפחה ולחברים.

מגיל צעיר סייע ועזר להוריו בחווה ובמשק בעלי החיים. אח אוהב דואג ומסור לאחיותיו נעם ועומר.

בספר המחזור בסיום כיתה י"ב כתב לחברים: "אני לא מאמין שזה נגמר כל כך מהר. אני עוד זוכר את היום הראשון שלי פה, מלא אנשים שאני לא מכיר שהפכו להיות האנשים הכי חשובים וקרובים לי. כל החוויות, כל ההרפתקאות, כל הרגשות שהיו לי במקום הזה, קשה להיפרד. חוויתי דברים שלא הייתי חווה בשום מקום אחר. תודה רבה על הכול, אוהב כל אחד ואחת מכם.

תודה לכל החברים האהובים והיפהפיים שלי. תודה שלא נכנסתם לי בכוח לחיים ה'סודיים'. תודה על כל רגע ורגע שהענקתם לי, תודה על הרגעים שהייתם שם בשבילי בכל מחיר. אוהב אתכם יותר מדי. ואסור לשכוח את כל השטויות שעשינו יחד שלא חשבתי שאני אעשה בחיים, והכול בזכות המקום הזה. אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי בכל השנים האלה והרבה מזה זה בזכותכם. תודה רבה על הכול. אוהב אתכם מלא מלא רועי סרגוסטי!!"

ביום 16.8.2021 התגייס רועי לצה"ל ושירת כלוחם ובהמשך כמפקד כיתה בחטיבת "גבעתי", גדוד "צבר".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר רועי היה בביתו ועם פרוץ המלחמה הוקפץ לבסיס ברמת הגולן. בלילה הגיע עם הגדוד לדרום והיה חלק מהכוח שפעל לטיהור הבתים בקיבוץ כפר עזה. בשבועיים שלאחר מכן התאמן עם הגדוד לקראת התמרון הקרקעי בעזה, ובפרק זמן זה נפגש עם בני משפחתו מספר פעמים.

ב-31 באוקטובר, לאחר מספר ימי לחימה בצפון הרצועה, השתתף בפעילות בעיירה ג'באליה. בעת תקיפה על בניין רב קומות שהתבצרו בו מחבלים רבים, נפגע נגמ"ש הנמ"ר שבו היה מטיל נ"ט. רועי ועשרה מחבריו נהרגו מהפגיעה ומהתחמושת שנשאו איתם בנמ"ר.

סמל רועי סרגוסטי נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ שדה בוקר, החלל הראשון בחלקה הצבאית של המקום. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

בהלווייתו של רועי נוגן בחליל צד "שירת העשבים", שיר שליווה אותו בחלק מתחנות חייו. בטקס גילוי המצבה שר הזמר שולי רנד את "שירת העשבים" ואת השיר "בראשית", וחבריו של רועי ניגנו את "הנסיך הקטן".

כתבה אחותו נעם ביום השלושים לנפילתו: "אני עומדת כאן אחרי שלושים ימים ועדיין מתקשה להפנים את המציאות. לפעמים נדמה לי שעוד תחזור.

אני עומדת כאן מול נוף הילדות שלנו. אפשר לשבת כאן, להסתכל על הר קטום ולראות את השמש זורחת. אפשר לשבת כאן, להסתכל על רכס חלוקים ולראות את השמש שוקעת. לראות איך יום בא ויום הולך, למרות שעולמנו עצר מלכת באותו יום שלישי.

מאז שנפלת כתבתי הרבה על הגעגועים אליך, על הזיכרונות שצפים, על התחושה שאתה עוד פה, על מה עונים כששואלים אותי כמה אחים יש לי. על הרגעים שמישהו מספר על איזה טיול אופנועים ואני באה לספר שגם אח שלי רוכב. על זה שמישהו מדבר על גבעתי ואני באה להגיד שאח שלי בצבר, אבל קולטת שאתה יותר לא בגבעתי ולא רוכב על אופנועים ועל איך החזירו לנו אותך בשלושה ארגזי ציוד כחולים מפלסטיק.

רועי אהוב, לפני מספר ימים סיפר אבשלום קור בתוכניתו בגל"צ על החיבור והקשר בינך לבין הבית בו גדלת ולמקום בו חיית, על הקשר לברברה פרופר רועת הצאן ולחזונו של דוד בן-גוריון. הסיפור של כולכם הוא הסיפור על אהבת הארץ. במילים שלו אמר 'רועי אוהב אדמתו, הוא ארץ ישראל'.

רועי שלנו, אתה ארץ ישראל. בזכותך יכולים החטופים לשוב לביתם, בזכותך יכולים אנשים לישון בשקט בביתם. בזכותך נוכל להמשיך ולחיות פה. תודה על מה שהשארת לנו. אשתדל לחיות לאורך בענווה, שמחה וחברות אמת. תודה אח שלי על הכול. אוהבת כל כך, חושבת עליך תמיד".

בתוכניתו של אבשלום קור בגלי צה"ל "באופן מילולי במלחמה" תוכנית מס' 16, הוא סיפר על רועי ועל הקשר והחיבור למקום בו גדל, חוות נחל הרועה.

המשפחה הפיקה אלבום זיכרון וגעגוע לרועי, ובו כותבים עליו אוהביו הרבים לצד תמונות מתחנות חייו.

חבריו של רועי עיצבו לזכרו שרשרת עם חריטה של דמות הנסיך הקטן אוחז בקסדת אופנוע.

כן הופץ סטיקר עם דמותו וציור של עץ שיטה מדברי ואופנוע שציירה בת דודתו בצירוף מילות השיר: "והיה אם יופיע שם ילד אחד, שפניו שוחקות ושיער לו זהב, תדעו שזה הוא והושיטו לו יד, ולטפו את אבק המדבר מעיניו" (יהונתן גפן).

חבריו ליחידה עיצבו את דגל החטיבה עם מילות פרידה.

כתבו פקודיו: "סרגוסטי שלנו, לקחו לנו חתיכה מהלב. היית לנו חבר, מפקד ואח. הייתה לנו הזכות לשרת תחת פיקודך. מהרגע הראשון שהגעת למחלקה הוקסמנו בחיוך הכובש ובצחוק הבלתי פוסק. עברנו איתך שנה של חוויות בלתי פוסקות, שנה שתישאר לנצח חרוטה בליבנו. אוהבים ומתגעגעים בלי סוף, לא נשכח ולא נסלח". והוסיפו את הפסוק "מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישטפוה".

חבריו לסגל המחלקה כתבו: "סרגוסטי אח שלנו, נכנסת לסגל מסייעת לשנה והפצת רק אור, אהבת חינם וצחוק. יתר הלחימה מוקדש לכל החללים ולך במיוחד, איש קטן ולב ענק. אוהבים, זוכרים, לעולם לא שוכחים, מפל"ג וסגל מסייעת איתך לעד".

בחודשים ינואר 2024 ו-2025, יצאו תלמידי התיכון לחינוך סביבתי, בו רועי למד למרוץ שהסתיים בחווה בה גדל וערכו טקס לציון סיום שבוע הספורט בתיכון.

המרוץ "בשביל רועי" לזכרו של רועי והטקס יתקיימו בחווה מדי שנה.

בני המשפחה, בסיוע חברים, תלמידי התיכון לחינוך סביבתי, בני מכינות וחיילים, נטעו בחווה בוסתן, "בשביל רועי" שמו. הבוסתן תחום אבן בצורת ארץ ישראל ובו אחת-עשרה חלקות שבכל אחת מהן אחד-עשר עצי פרי, לזכר רועי ועשרה חבריו למחלקה שנפלו יחד בהגנה על הארץ.